משחקי חוצנים

אתם מטיסים את הצלחת: מרימים פרות בקרן, מתחמקים מהצבא, חוזרים הביתה.

Ufo Run

UFO Shooting Game

Ufo Mars

UFO Attack

UFO IO Armada!

Survival UFO

פולשים, מבקרים והשחקן בצלחת

חייזרים הם האויב הסטנדרטי של משחקי ארקייד מאז שהמכונות הראשונות מילאו את המסך בשורות של פולשים שירדו למטה, והתווית עדיין נוטה לשם: חלק גדול מהמדף עוסק בירי בדברים שירדו מהשמיים. אבל הנושא התרחב הרבה מעבר למכונה. בהרבה משחקים אתם החייזר, חוטפים פרות עם קרן משיכה, מנווטים צלחת ברחבי עיר בלילה, או מנסים לחזור הביתה מכוכב שלא רוצה אתכם שם. אחרים משתמשים בחייזרים כאלמנט חשיבה, כחבר חמוד או כשכן חקלאי עם יותר מדי עיניים, ובעוד כמה המבקר הוא הדבר היחיד על המסך שאי אפשר לירות בו בכלל. הדבר היחיד שמשותף למשחקים הוא התחושה של משהו שלא מכאן, בין אם הוא איום, בדיחה או חבר.

המדף חופף לכמה שכנים, וכדאי לדעת איפה עוברים הגבולות לפני שמתחילים לעיין. כל מה שמתרחש מעבר לאטמוספרה נמצא במשחקי חלל, שמחזיק את הרקטות, מפות הכוכבים וחידות העגינה בין אם מישהו נוחת ובין אם לא. הקצה הטהור של הירי קרוב יותר למשחקי ירי, וכשהמצלמה יושבת מאחורי הנשק — למשחקי יריות בגוף ראשון. יצורים שהם פשוט גדולים ועוינים בלי חללית שייכים למשחקי מפלצות, כמה זרועות שלא יהיו להם. מה שנשאר כאן הוא החייזר עצמו: הצלחת, הפלישה, קרן החטיפה והמבקר הירוק הקטן שהוא אויב או גיבור, תלוי באיזה צד של המסך מתחילים.

קטגוריות:ירי

ירי, קווי הגנה וריצות חטיפה

הצורה הקלאסית היא ירי במסך קבוע: שורות של פולשים יורדות, אתם מחליקים לאורך תחתית המסך, והקצב עולה ככל שהשורות מתדלדלות. גרסאות מודרניות מוסיפות שדרוגים, גלי בוס וגלילה אנכית, אבל הקצב הוא זה שלמדו לפני עשורים, והוא עדיין מחזיק מעמד בלשונית דפדפן. קבוצה שנייה הופכת את הפלישה לבעיית הגנה: חייזרים צועדים לעבר בסיס, אתם מציבים צריחים או חיילים בדרכם, והאסטרטגיה היא במיקום ולא בכיוון. אלה מתנהגים כמו משחקי הגנה עם אויב אחר, וכמה מהם שואלים את מבנה הגל אחרי הגל של משחקי הישרדות, שבהם השאלה היא לא אם הבסיס ייפול אלא כמה זמן הוא יחזיק.

משחקי החטיפה הופכים את המצלמה. אתם מטיסים את הצלחת, מרחפים מעל חווה או עיירה, ומרימים בקרן כל מה שהשלב דורש בזמן שהצבא למטה מנסה להפיל אתכם. הם נוטים להיות קצרים, מטופשים ובנויים לכפתור אחד, מה שעושה אותם טובים בטלפון וקלים למסור לילד. לצידם יש ריצות עם חייזר בחזית, פלטפורמות על כוכבים מוזרים וחידות פיזיקה שבהן יצור ירוק קטן צריך להיות משוגר, מנותר או מופל אל מטרה. במשחקי רטרו יש את ירי עידן הפיקסלים אם באתם בשביל תחושת המכונה, ומשחקי ארקייד מכסה את רודפי הניקוד מכל נושא כשהחייזר הוא רק התחפושת.

קטגוריות:ארקייד

טלפונים, מקלדות וכמה זה מפחיד

משחקי הירי במסך קבוע ומשחקי הצלחת הם הטובים במדף לטלפון: אגודל אחד מחליק את החללית, הירי אוטומטי או בהקשה אחת, וסיבוב נכנס בתוך דקה. משחקי הגוף הראשון וההגנה רוצים עכבר או מקלדת, שבהם הכיוון והמיקום מהירים יותר ולמסך יש מקום גם למפה וגם לתפריט בבת אחת. הכול רץ בדפדפן בלי להתקין כלום; משחק שנעצר במסך הראשון טוען נכסים, לא מוריד. רוב הסיבובים קצרים מספיק שהפסד כמעט לא עולה כלום, ולולאת הניקוד הגבוה היא הסיבה ששחקנים חוזרים לעיצוב כל כך ותיק. התקדמות במערכות הגנה ארוכות בדרך כלל שורדת סגירת הלשונית.

הטון משתנה יותר מהמכניקה. רוב משחקי החייזרים הם מדע בדיוני מצויר: צלחות צבעוניות, עיניים בולטות, צלילי לייזר ומסך סיום שמתאפס בלי טקס. כמה מהם נוטים לאימה, עם מסדרונות חשוכים, יצור שלא רואים ופנס שמהבהב; אלה קרובים יותר למדף משחקי אימה ואומרים זאת בעמודים שלהם, כך שמבט בצילומי המסך מגלה איזה סוג פתחתם. ילדים בדרך כלל נהנים מהקצה העליז, ולמשחקי החטיפה והפולשים אין בכלל דם, רק ענן פיקסלים כשצלחת נופלת. שחקנים שרוצים את הצד המכני של המדע הבדיוני בלי היצורים צריכים לנסות משחקי רובוטים, ולצד של בניית הבסיס בלי הפלישה יש יותר מקום במשחקי אסטרטגיה.

קטגוריות:אימהאסטרטגיה