משחקי פצצה

מניחים פצצה, יוצאים מהקו, האחרון שנשאר מנצח.

Bomber Battle Arena

Funny Bomber

Mine Bomber

Escape Bomber

Santa Bomber

Bomber Friends 2 Player

מטילים, מקפיצים ומפילים — פיזיקה עם פתיל.

Candy Blast - Candy Bomb Puzzle Game

Blow Out Bomb Blast Ninja

Bombstrike Urban Blast

Ocean Blast Match 3

Super Blast

מניחים, זורקים, מנטרלים

הפצצה היא האביזר הגמיש ביותר במשחקים קלילים, והתווית — כל מה שמתויג או נקרא פצצה — מוכיחה את זה. שלוש משפחות מרכיבות את רוב המדף. הראשונה היא מפציץ המבוך: רשת של קירות, דמות שמניחה פצצה וזזה אחורה, פתיל, ופיצוץ בצורת צלב שמנקה ארגזים ואם אתם לא זהירים, גם אתכם. היריבים מניחים משלהם, חיזוקים מאריכים את הפיצוץ, והאחרון שנשאר מנצח; זו צורה קלאסית שמשחקת טוב נגד המחשב כמו נגד חבר על אותו מקלדת. המשפחה השנייה זורקת: מטילים פצצה מעל קיר בקשת של גרירה ושחרור, מפילים ערימת בלוקים על מטרה, או מקפיצים אחת מקיר לתוך חבית, שזה משחקי פיזיקה עם פתיל. השלישית מנטרלת: חוט לחתוך, קוד להקליד, טיימר שלא אכפת לו. זו שואלת ממשחקי בריחה ומחדרי החשיבה.

סביב שלוש המשפחות האלה יושב זנב ארוך. רשתות שדה מוקשים מבקשות מכם להסיק מהמספרים איפה המוקשים, שזה היגיון טהור ושייך למשחקי חשיבה. ארקיידים של פצצות נופלות מבקשים מכם לתפוס או להתחמק מהן. מגיני מגדלים נותנים לכם לשתול חומר נפץ על נתיב לפני שהגל מגיע, בדרך של משחקי הגנה. ולא מעט משחקי אקשן — מלחמות אנשי מקל, ריצות נינג׳ה, הסתערויות על בסיסים — פשוט כוללים פצצה כאחד מכמה כלי נשק ונמצאים כאן כי כך כתוב בשם. הטון בכל זה הוא מצויר: הפיצוצים עגולים וכתומים, הדמויות הן כתמים ואנשי מקל, ושום דבר על המדף לא מנסה להיראות כמו פיצוץ אמיתי. ה-מרכז של משחקי ארקייד הוא החדר הרחב שמפציצי המבוך גדלו בו, ורובם עדיין גרים שם גם.

קטגוריות:בריחהחשיבהארקייד

מבוכים, קשתות וחוטים

מפציצי המבוך משחקים על מקשי החצים או WASD עם מקש אחד להנחה, ובטלפון עם ג׳ויסטיק וכפתור. כל המיומנות נמצאת בשני חוקים: פצצה חוסמת את המשבצת שהיא יושבת עליה, והפיצוץ נע בקווים ישרים עד שהוא פוגע בקיר. אז אתם מניחים אחת כדי ללכוד יריב במסדרון, או כדי לפתוח קיר שמוביל לחיזוק, ואז יוצאים מהקו. הסיבובים קצרים, המפות מתחלפות, והמשחקים הטובים תומכים בשני שחקנים או אפילו ארבעה על מקלדת אחת, מה שהופך אותם לבחירה טבעית למסך משותף. משחקי הזריקה איטיים יותר ומחושבים יותר: כל שלב הוא מתקן קטן, פצצה או שלוש, ומטרה שמסתתרת מאחורי, מעל או מתחת למשהו. לומדים את הקשת, לומדים כמה שוקל כל בלוק, ולומדים להשתמש בפצצה הראשונה כדי להזיז את הדבר שהשנייה צריכה.

משחקי הניטרול שקטים יותר בהשוואה, וזו כל הנקודה. מכשיר על השולחן, טיימר שסופר אחורה, וחידה — חוטים עם חוק על סדר הצבעים, לוח מקשים עם רמז במקום אחר בחדר, רצף של מתגים — שצריך לפתור ולא לנחש. הם בני דודים קרובים של מדף משחקי חדר בריחה ולעיתים קרובות יושבים בתוך סיפור גדול יותר. רשתות ההיגיון הן הרגועות מכולן: בלי פתיל, בלי טיימר, רק מספרים שאומרים לכם כמה מוקשים צמודים, והמשמעת ללחוץ רק על מה שהוכחתם. הצורה הזו קיימת כבר עשורים והיא אחת ההקדמות הטובות לדדוקציה לילד שסיים עם זוגות תואמים. מי שאוהב אותה כדאי שינסה סודוקו, שזה אותו הרגל בלי ניחושים על רשת גדולה יותר בלי פיצוץ בסוף.

משחקים רועשים, תוכן עדין

לז׳אנר שנקרא על שם חומר נפץ, משחקי פצצות כמעט לגמרי לא מזיקים. מפציצי המבוך, חידות הזריקה ורשתות ההיגיון בלי דם, בלי כלי נשק מציאותיים וברוב המקרים בלי סיפור בכלל; משחקי אנשי המקל והנינג׳ה בקצה האקשן כוללים קרב מצויר והם אלה שהורה כדאי שיעיף בהם מבט. אף אחד מהמשחקים כאן לא מציג מכשירים אמיתיים או מלמד משהו עליהם — חידת ניטרול היא מנעול עם טיימר מצויר עליו. ילדים מתחברים קודם למפציצי המבוך ולארקיידים של תפוס את הפצצה; בני נוער ומבוגרים נוטים להתיישב על חידות הזריקה, שיש להן הזנב הארוך ביותר של שלבים, ועל רשתות ההיגיון. ה-מרכז של משחקי ילדים מחזיק את המשחקים המסוננים לפי גיל אם זו השאלה שהגעתם איתה, ומפציצי המבוך בדרך כלל נמצאים בו.

הכול רץ בדפדפן בלי שום דבר להתקין. חידות הזריקה ורשתות ההיגיון מצוינות בטלפון, שם גרירה או הקשה היא כל הקלט. מפציצי המבוך רוצים מקלדת, במיוחד עם שני שחקנים, כי ג׳ויסטיק מגע מקשה לצאת מקו הפיצוץ בזמן. משחקי הניטרול עובדים בכל מקום ומתגמלים מסך גדול מספיק כדי לקרוא את הרמזים. אם הפצצה אף פעם לא הייתה באמת הנקודה, למשחקי נינג׳ה ולמשחקי איש מקל יש את משחקי האקשן בלי הפתיל, למשחקי אסטרטגיה יש את משחקי התכנון שבהם הפיצוץ הוא תוצאה ולא מכניקה, ולמשחקי רטרו יש את צורות הארקייד הישנות שמהן מפציצי המבוך באו, עם כל הפיקסלים.

קטגוריות:אסטרטגיה